פסק-דין בתיק ע"פ 7649/12

השופט י' דנציגר:

לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (סגן הנשיאה ע' מודריק) בת"פ 40549-12-09 מיום 9.9.2012, במסגרתו הושתו על המערער - לאחר שהורשע בעקבות הודייתו בעובדות כתב האישום המתוקן במסגרת הסדר טיעון - שלושה חודשי מאסר לריצוי בפועל על דרך של עבודות שירות; תשעה חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים והתנאי הוא שלא יעבור עבירה לפי פרק ח' סימן י"ב לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק); קנס של 10,000 ש"ח או חודשיים מאסר תחתיו.

העובדות על פי כתב האישום המתוקן

1.       החל מסוף שנת 2002 ועד לסוף חודש נובמבר 2004, שימש המערער כמנהל, דירקטור ובעל מניות בחברת שלמוג 2002 בע"מ (להלן: החברה). החל מחודש יוני 2001 ועד לחודש נובמבר 2004, ניהלו יהודה ושיר טליס (להלן: טליס) רשת הגרלות, הימורים ומשחקים אסורים, בישראל ומחוצה לה (להלן: רשת ההימורים), שבין חבריה היררכיית תפקידים מוגדרת המשתרעת עד למנהלי בתי אינטרנט-קפה ששימשו לה תחנות הפעלה (להלן: תחנות ההפעלה). טליס היו בעלי שליטה ומנהלים בחברת המוביל בפרסום בע"מ (להלן: חברת המוביל) באמצעותה הסתירו את פעילות רשת ההימורים בישראל. רשת ההימורים הופעלה על-ידי רולטה ששודרה דרך לווייני תקשורת לתחנות ההפעלה מתוך דירה שאת מיקומה שמרו טליס בסוד גם מעובדי רשת ההימורים ומהמערער, פרט לעובדים שעבדו בפועל בדירה. טליס אף הפיצו שמועה שהשידורים מתבצעים באירופה. טליס השתמשו, בין היתר, בחברה לצורך הפעלת רשת ההימורים, כאשר שיתוף הפעולה שלהם עם החברה החל בסוף שנת 2002 שעה שהמערער היה מנהל החברה, כך שבפועל שלטו טליס בחברה שליטה מלאה. שליטתם של טליס בחברה באה לידי ביטוי בין היתר בכך שעובדי החברה עסקו בהתקנת ותחזוקת הציוד הנדרש להפעלת רשת ההימורים, סיפקו שירותי מזכירות, חתמו על חוזי שכירות ושילמו באמצעות החברה משכורת לעובדי רשת ההימורים. המערער איפשר לטליס לשלוט בחברה על אף שחשד בפעילותם העבריינית ונמנע מלברר חשד זה תוך עצימת עיניו, וזאת בשל קשיים כלכליים בהם הייתה נתונה החברה.

          לפיכך, הואשם המערער בסיוע לארגון ועריכת הגרלות והימורים לפי סעיף 225 יחד עם סעיף 31 לחוק.

          בנוסף לכתב האישום שהוגש נגד המערער, הוגש גם כתב אישום נגד החברה בעבירה של איסור ארגון הגרלות והימורים לפי סעיף 225 לחוק.

ההליכים לפני בית המשפט המחוזי

כאמור, המערער הודה בעובדות כתב האישום המתוקן במסגרת הסדר טיעון והורשע בבית המשפט המחוזי ביום 10.6.2012.

2.       במסגרת הסדר הטיעון הסכימו הצדדים שהמשיבה תעתור לעונש מאסר לריצוי בפועל בדרך של עבודות שירות למשך שלושה חודשים ואילו המערער יטען לחיובו בשירות לתועלת הציבור בהיקף של 300 שעות.

3.       מתסקיר שירות המבחן שנערך בעניינו של המערער עולה כי הוא אדם נורמטיבי בעל תא משפחתי יציב וכי הוא שירת 41 שנים במערך המילואים של צה"ל. כמו כן, עולה כי בנו של המערער נהרג לפני שנים מספר והאסון הכביד על משפחתו. עוד עולה מתסקיר שירות המבחן כי עברו של המערער כולל תרומה חיובית לחברה. עוד ציין שירות המבחן כי גילו של המערער ורגשי החרטה הכבדים שלו מאפשרים הערכה כי הוא לא יחזור לפעילות עבריינית. כן סבר שירות המבחן כי חיובו של המערער בשירות לתועלת הציבור בהיקף 300 שעות הינו ראוי.

4.       אשר לטענות הצדדים; המשיבה ציינה כי אמנם קיימים בנסיבות העניין מספר שיקולים לקולא, לרבות העובדה שהמערער אך סייע לביצוע העבירה ועשה זאת בעצימת עיניים. ברם, המשיבה טענה כי גם אם אין למצות את הדין עם המערער, ישנה חשיבות לגזור עליו עונש מאסר שכן היה גורם שבלעדיו אין לצורך הצלחת הפעילות העבריינית. המשיבה אף הפנתה למדיניות הענישה המחמירה גם ביחס לאלו שהורשעו בסיוע לעבירות הימורים.

המערער מצידו, באמצעות בא כוחו, טען כי צירופן של נסיבות ביצוע המעשים מושא כתב האישום המתוקן ונסיבותיו האישיות כפי שעלו בתסקיר שירות המבחן, מצדיק בנסיבות המקרה דנן הימנעות מעונש מאסר. עוד ציין המערער את סבלו לאור העובדה כי משך שנתיים וחצי חשש כי יוגש נגדו כתב האישום המקורי. עוד ציין המערער כי העבירה מושא כתב האישום המתוקן מצויה הלכה למעשה בסמכותו העניינית של בית משפט השלום וגם לכך יש ליתן משקל בגזירת הדין. עוד הפנה המערער לעובדה שעל נאשמים אחרים בפרשה שהורשעו בעבירה העיקרית הושתו עונשים זהים לעונש שהושת עליו. כמו כן טען לאכיפה בררנית ביחס למעורבים אחרים בפרשה.

עיקרי גזר הדין של בית המשפט המחוזי

5.       בית המשפט המחוזי ציין כי בהתחשב במכלול שיקולי הענישה אין מקום להסתפק בהשתת שירות לתועלת הציבור בלבד על המערער, הגם שנוכח נסיבותיו האישיות אין להורות על כליאה "ממשית". בית המשפט המחוזי הדגיש כי בניגוד למעורבים אחרים בפרשה, המערער לא היווה "בורג משני" במערכת. גם טענת האכיפה הבררנית שהעלה המערער נדחתה בשל העובדה שנטענה ללא ביסוס. כיוון שבית המשפט המחוזי לא מצא שיהיה בריצוי עונש מאסר בעבודות שירות כדי לסכל את שיקומו של המערער ובהיעדר מניעה רפואית, השית בית המשפט המחוזי על המערער את העונשים שפורטו ברישא.

תמצית נימוקי הערעור

6.       המערער - באמצעות בא כוחו, עו"ד אלעד רט - טוען כי לא היה מקום להשית עליו מאסר לריצוי בעבודות שירות. לטענתו, בית המשפט המחוזי העדיף שיקולי ענישה כגון הרתעה וגמול תוך התעלמות מעקרון הענישה האינדיבידואלית. המערער טוען גם כי שגה בית המשפט המחוזי כשלא קיבל טענותיו באשר לנסיבות ביצוע עבירתו, שכן לטענתו מדובר בסיוע שנעשה על דרך של מחדל וביסוד נפשי של עצימת עיניים בלבד. המערער חוזר על הטענות שהעלה לפני בית המשפט המחוזי לפיהן: העבירה לפי כתב האישום המתוקן הינה בתחום סמכותו העניינית של בית משפט השלום; היה מקום להקל בעונשו בהשוואה למעורבים אחרים בפרשה שהורשעו בביצוע העבירה העיקרית. המערער מוסיף וטוען כי גם אם היה מקום להטיל עליו עונש מאסר הרי שהיה מקום לגזור עליו מאסר על תנאי בלבד, בין היתר נוכח העובדה שחלף כמעט עשור מאז ביצוע העבירה. המערער מוסיף וטוען כי בית המשפט המחוזי לא נתן משקל הולם להודאתו. לבסוף, טוען המערער כי שגה בית המשפט המחוזי כשלא נתן משקל של ממש לנסיבותיו האישיות ולהמלצתו החיובית של שירות המבחן.

תמצית תגובת המשיבה

7.       המשיבה - באמצעות באת כוחה, עו"ד ג'ויה שפירא - טוענת כי העונש שהושת על המערער הינו בתחום שהוסכם עליו במסגרת הסדר הטיעון והלכה היא כי בית המשפט שלערעור לא יתערב במקרים כגון דא. לעניין השיקולים לקולא, טוענת המשיבה כי אלו היו ידועים גם ערב הסדר הטיעון ובאו לידי ביטוי במסגרתו. באשר לעונש הזהה שהושת על נאשם אחר בפרשה (דודו חיים) אותו ציין המערער, טוענת המשיבה כי עונשו היה מקל שכן שיתף פעולה עם המשטרה עם תחילת חקירתו ועזר להפליל את המעורבים האחרים. המשיבה מפנה גם להודעתו של המערער במשטרה ממנה ניתן ללמוד לטענתה על כך שהמערער שיתף פעולה עם טליס וכי אין כל ראיה שלא הרוויח דבר מפעילותו.

          לאור הנימוקים דלעיל עותרת המשיבה לדחיית הערעור.